<h1>ספר "והזהיר" המיוחס למר חפץ אלוף — פרשת ויקרא</h1>
<h2>דף ד.</h2>
והחלב אינו נוהג בחיה שכך שנינו חומר בחלב מבדם ובדם מבחלב. חומר בחלב שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא משא"כ בדם חומר בדם שהדם נוהג בבהמה ובחיה ובעוף בין טמאין ובין טהורין והחלב אינו נוהג אלא בבהמות קרבן בלבד. [פסחים מ"ג ע"ב] ומנין שהחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד שנאמר כי כל אוכל חלב מן הבהמה וגו' (אשר יקריב ממנה) (ויקרא ז') ואע"פ שאמר הכתוב חיה בכלל בהמה כאן חילוף שנאמר אשר יקריב ממנה אשה לה' (שם) וחיה אינה ראויה לקרבן ואם תאמר שיש בבהמה בע"מ שאינן ראויין לקרבן ויותר חלבן בעלי מומין ריבה בהן הכתוב הואיל ובמינן קרב שכך שנו חכמים בברייתא אין לי אלא תמימין הראוין לקרב חלב בעלי מומין מנין ת"ל מן הבהמה (שם) חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל חלב וכל חלב שהיה קרב על גבי המזבח אסור באכילה מ"ט לפי שאיסור אכילת חלב בענין קרבנות נכתב.
<h2>דף כב.</h2>
הלב קרעו ומוציא את דמו לא קרעו קרעו לאחר בישולו ומותר לפי שטוחה הוא ואינו בולע.
